מסמנים את המניות החמות ל-2016: המניה השביעית שלנו – בנק דיסקונט

פרוייקט המניות החמות שלנו לשנה הקרובה ממשיך. עד כה סומנו שש מניות שלדעתנו יחדיו עשויות להכות את השוק בשנה הקרובה. היום – אנחנו מסמנים מניה נוספת שלדעתנו צריכה להיות בתיק, מניית בנק דיסקונט. הבנק, אשר נחשב לאחד הבנקים הפחות יעילים במערכת הבנקאית מתומחר במכפיל הון נמוך במיוחד ביחס ליתר הבנקים, אך הוא ממשיך להרוויח כסף ולהתייעל. תשואת מניית הבנק בשנה הקרובה תגיע משיפור בשני פרמטרים אלו. בדומה ללוינשטיין נכסים – גם מניית בנק דיסקונט מספקת עוגן לתיק שאמור לתת לו יציבות.

לסקירות הקודמות של יתר המניות:
רבל
איי.אי.אס
נטו אחזקות
סלע נדל”ן
אבגול
לוינשטיין נכסים

מניית בנק דיסקונט נסחרת הבוקר לפי שווי של 7.1 מיליארד שקל. ההון העצמי של הבנק עומד על 13.3 מיליארד שקל. במלים אחרות, המשקיעים של בנק דיסקונט חושבים שאחד משני התרחישים הבאים הוא הסביר: 1. ההון העצמי של הבנק אינו אמיתי ונדרשות מחיקות של הלוואות בהיקף משמעותי או שהבנק מחזיק בנכסים לא איכותיים 2. התשואה על ההון שמשיג הבנק אינה מספקת ולכן מענישים את הבנק בתמחור.

בנק דיסקונט מנוהל כיום על ידי לילך אשר טופילסקי אשר שינתה משהו בהתנהלות הבנק. הבנק שהיה נהוג להשתרך אחרי בנקים אחרים החל להוביל עסקאות מימון ובמלים אחרות החל לשחרר את הברז. הבנק מגדיל באופן הדרגתי את היקף האשראי שהוא מעניק ללקוחות שלו. בתשעת החודשים הראשונים של השנה גדל האשראי שהעניק הבנק לציבור ב-2.9% וכיום הוא מסתכם ב-123.6 מיליארד שקל. היקף הפקדונות של הציבור בבנק לא גדל ואף נשחק ב-0.2% ל-152.5 מיליארד שקל.

מקור ההכנסה העיקרי של הבנק הוא היכולת לגבות ריבית על אותם 123.6 מיליארד שקל. הגידול באשראי הוא זה שאמור להביא לשיפור בשורה העליונה של הבנק. כמובן שכמו בכל בנק, חלק מן האשראי הוא אשראי פגום. הבנק נמדד גם ביכולת להעניק אשראי שלא מגיע לדיפולט. בשנים האחרונות היו הרבה אנשי עסקים שהגיעו לדיפולט והבנקים נאלצו לבצע מחיקות עצומות: נוחי דנקנר, אליעזר פישמן, וכו’. בנק דיסקונט, כמו יתר הבנקים לא חושף את רשימת לקוחותיו וזה מתגלה רק כאשר יש דיפולט ודיונים מגיעים לבית המשפט. אני לא יודע לנתח מיהם אותם אנשי עסקים שדיסקונט מנשים אותם עם אשראי. לכן – קשה מאוד להעריך את טיב האשראי של דיסקונט. את זה אני משאיר לאנליסטים ולמנהלי ההשקעות שקרוב לוודאי מנסים להעריך את טיב האשראי הניתן ללקוחות.

 

ובכל זאת, כאשר צוללים אל תוך הדוחות של בנק דיסקונט ניתן לראות יציבות בפעילות של הבנק. הכנסות המימון בתשעת החודשים הראשונים של השנה נותרו יציבות על 3.2 מיליארד שקל. הרווח הנקי שהציג הבנק בתשעת החודשים הראשונים של השנה עמד על 690 מיליון שקל המשקף תשואה על ההון בשיעור של 7.5%. בנקים אחרים יודעים להציג יעילות גבוהה יותר ותשואות להון הגבוהות מ-10% (פועלים ומזרחי למשל) – אך בתמחור הנוכחי גם תשואה של 7.5% עשויה להיות מעניינת.

במלים אחרות – אם בנק דיסקונט רק יצליח להציג תשואה להון של 7.5% בשנת 2016 – המניה אמורה לעלות באופן תיאורטי בשיעור זה. אם הבנק יציג גם התייעלות ושיפור בתשואה להון, סביר להניח שנראה עלייה בתמחור של הבנק שנסחר כיום ב-53% על ההון העצמי. לשם הדוגמא. בהנחה שהבנק יציג בשנה הקרובה תשואה להון של 8% ונראה עלייה בתמחור לרמה של 60% מההון – התשואה שייראו המשקיעים לנגד עיניהם תעמוד על 22%. כך או כך, העיוות בתמחור של הבנק לא יכול להימשך לאורך זמן.

חשוב לציין שני דברים: לכל בנק יש את הבורות שלו במאזן – השקעות שרשומות בשווי מופקע, אנשי עסקים שלא משלמים חובות אלא מגלגלים אותם וכו’. כמובן שלכל בנק יש גם את היהלומים שלו – השקעות ריאליות שעוברות השבחה לאורך השנים. את היהלומים והבורות במערכת הבנקאית אצל בנק דיסקונט אני לא יכול לנתח.

הדבר השני ביחס למערכת הבנקאית שחשוב לתת עליו את הדעת הוא הרגולציה. הציבור קצת מאס במערכת הבנקאית וההתנהלות שלה, בחברות האשראי אשר גובות ריביות אסטרונומיות. נכון להיום – למרות כל הדיון הציבורי בנושא, לבנקים יש אור ירוק לעשות כמעט כל מה שהם רוצים. אז נכון שמדי פעם יש תקנות חדשות, ורגולציות חדשות  אבל נכון להיום עדיין אין מהפכה שמאיימת על הבנקים. מן הסתם חשוב לומר שבניגוד לחברות הסלולר – למדינה אין שום אינטרס שבנק אחד יקרוס בעקבות רגולציה ולהערכתי אין כמעט סיכוי שזה יקרה.

גילוי נאות: מובהר כי אין בנכתב לעיל המלצה לפעולות בניירות ערך. הכותב אינו מחזיק במניית בנק דיסקונט