תומר קורנפלד
השווקים בעולם נראים לא להיט. אחרי תשעה ימי ירידות רצופים בארה”ב – אני מעדיף להתעסק בתכנים כלליים – כאלו שייתנו לכם חומר למחשבה. הכתבה של היום תעסוק ברשימת המניות שבהן הציבור מחזיק מעט מאוד אחוזים מהחברה. כאשר הציבור מחזיק מעט מאוד אחוזים בחברה – המשמעות היא קודם כל סחירות דלה יותר. מצד שני, הכדאיות בהחזקת החברה כחברה ציבורית היא נמוכה יותר ומטבע הדברים המניות מועמדות להצעת רכש מצד בעלי השליטה.
בעקבות שינוי טכני במערכת המסחר שאיתה אני עובד, גיליתי שדה חדש מעניין ברשימת המניות – “אחוז החזקות ציבור”. בניגוד לאחוז החזקות הציבור במדד – כאן ההתייחסות באחוז החזקות הציבור הן לציבור אמיתי שלא כולל מוסדיים אשר מופיעים כבעלי עניין. מצד שני – מוסדיים אשר אינם בעלי עניין נספרים בציבור הזה.
אז הנה רשימת המניות שבהן הציבור מחזיק הכי מעט מניות:
ניסקו חשמל – 1.09%
דורסל – 3.12%
פלסטופיל – 3.73%
קרדן נדל”ן – 3.76%
ישרוטל – 4.24%
נתנאל גרופ – 5.33%
זנלכל – 6.31%
מקסימה – 7.33%
בריל – 7.84%
צרפתי – 7.92%
דן מלונות – 8.01%
קרסו – 8.19%
קו מנחה – 8.33%
אי אס אר אר – 8.49%
נטו מלינדה – 8.7%
קשרי תעופה – 9.16%
אשדר – 9.22%
שלאג – 9.41%
אביב בניה – 9.47%
אוריין – 9.48%
חירון – 9.54%
על בד – 9.84%
ערד – 10%
גאון החזקות – 10%.
מי שמחפש מסקנות מהתובנות האלו – זה קצת קשה למצוא. יש מבין החברות האלו לא מעט חברות מצוינות, חברות תפעוליות שגם מחלקות דיבידנדים. החזקה בחברות מהסוג הזה היא השקעה אשר אינה רעה בכלל. קחו למשל את חברת קרסו – חברה מצוינת. גם ישרוטל היא חברה מעולה שעכשיו נמצאת בתהליכי הנפקת אג”ח. דורסל – חברת נדל”ן מניב עם נכסים לא רעים שמחלקת דיבידנדים. אוריין – חברת שילוח שבעל השליטה קונה מניות בשוק מדי פעם. נטו מלינדה – חברה שאני מחזיק ומועמדת להצעת רכש מלאה לפני רפורמת המדדים.
בקיצור – הרשימה הנ”ל היא רשימה של חברות אשר בעלי השליטה שם פחות נוטים לשתף את הציבור ברווחיהם מאחר ומחזיקים את רוב המניות. היא כוללת את הציבור האמיתי – שבעלי השליטה קרוב לוודאי לא היו רוצים לראות לצידם בעתיד הרחוק.
זאת לא המלצה – אלא בעיקר חומר למחשבה