תומר קורנפלד
מצב הרוח בשווקים מסביב לעולם עגום במיוחד – ורק אצלנו בתל אביב הקטנה מדד המעו”ף נסחר בצבע ירוק. ההתנתקות של הבורסה ממה שקורה בעולם נראית למראית עין כמו משהו חיובי – אך זה לא המצב. לשוק המקומי אסור להתנתק ממה שקורה בעולם – כיוון שבסוף זה חוזר כמו בומרנג. כשהציבור יבין את זה שהבורסה “מוחזקת” גבוה על ידי שחקנים – הפערים ייסגרו, הפידיונות מהקרנות יגדלו ואז המכה תהיה כואבת במיוחד.
בארה”ב מניות יכולות לצלול גם 30% בלי שאירע דבר המצדיק זאת. בארץ – לוקח לדברים יותר זמן לחלחל. אם מנייה נסחרת לפי מכפיל רווח 10 ובסה”כ המכפיל מתכווץ בצורה שמרנית ל-8 – המניה איבדה 20% בלי שקרה דבר. בשנות המשבר של 2008 – חברות תפעוליות ורווחיות ללא חוב נסחרו בשווי פעילות אפס ובשווי הנמוך מהמזומן בקופה. אנחנו עדיין לא שם. יש חברות שעוד יש להן הרבה לאן לרדת עד שיגיעו לקופת המזומנים.
בתקופות של המשבר – המזומן הוא המלך. למרות ירידת התשואות באפיק הממשלתי, יהיה קושי לחברות בינוניות לגייס חוב במחירים סבירים. חברות טובות יוכלו למחזר חוב אך חברות בינוניות יצטרכו לאתר מקורות כספיים חלופיים דוגמת מימוש נכסים. כלכלית ירושלים כבר שנים רבות מממשת נכסים, כנ”ל קבוצת אפריקה. זה לא באמת עוזר להן – והן רק מתגלגלות קדימה באיטיות לעבר הסדר החוב שנמצא מעבר לפינה.
החברות הנמצאות בחזית הבלאגן הן חברות הביומד. הן לא צפויות לייצר כלום ולמכור כלום ותלויות בעיקר בקופת המזומנים שלהן. אז יש חברות עם הרבה כסף כגון קמהדע, רדהיל, מזור ואיתמר. אבל – החברות הבינוניות יותר ברשימה (ותחסכו ממני את השמות) ייאלצו להקפיא פרוייקטים, לצמצם עלויות, לפטר עובדים או להימכר בנזיד עדשים. המזומן הוא המלך – ובלי מזומן אין חברה. חברות כמו כן פייט התכוננו היטב לתרחיש הזה ובשנה שעברה כן פייט גייסה כ-20 מיליון דולר. חברות אחרות ששורפות משאבים משמעותיים – עדיין לא הבינו את המצב.
חברת הביומד הקטנות בבורסה פה דוגמת: אמניס, תרפאיקס, מדיוי, מיקרומדיק ועוד – ייאלצו למצוא דרכים אחרות כדי להמשיך ולפעול. בעלי המניות בחברות יהיו חייבים להכניס את היד לכיס (או שלא) ולשאול האם הם ממשיכים לתמוך בביזנס או לא. להערכתי, משבר חדש בשווקים יוביל למחיקת חברות ביומד קטנות ממסחר וניצנים של זה ניתן לראות למשל בחברת ווקסיל שנמצאת בהליכי מיזוג אל תוך שלד קנדי. במשברים – רק החזקים שורדים.
